על מסכים וחסכים בהורות

זמן רב לפני שאשליית השפע הפכה למצפן שמכוון את התנהגויותינו, עוד לפני שהמסכים השתלטו על חיינו, נכתב בספר החוכמה "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (משל"י, י"ג פס' כ"ד), פסוק המלמד שמניעת משוב מילדים היוותה סוגיה כבר בימי התנ"ך.

בעידן הפוסטמודרני בנוסף לטיפול בילדים, חינוכם והדאגה לבריאותם וביטחונם נוספו לתפקוד ההורי אתגרים מנטאליים ופיזיים.
ההתמודדות עם משימות הורות אלה מורכבת, כרוכה בצורך להתייעץ, בביצוע שינויים בתפקוד ההורי וצורכת זמן.

במחקר משנת 2016 על צורכי ילדים בני 6 עד 11 בישראל דיווחו כ85% מהילדים שהם נהנים מן הזמן יחד במשפחה, שהוריהם מתייחסים אליהם בצורה הוגנת, מקשיבים להם ומתחשבים בדבריהם. לצד נתונים מעודדים אלה מצביעים מומחים על תופעות מדאיגות הנובעות משינויים בתרבות הצריכה, שינויים בעולם התעסוקה והשפעות התפתחות הטכנולוגיה. אנו עדים למצבי סיכון שנובעים משימוש מופרז ולא אחראי באמצעים
טכנולוגיים בקרב ילדים ובאוכלוסיית ההורים.

חדירתם של כלים טכנולוגיים לשגרת החיים גורמת לטשטוש גבולות בין מבוגרים לילדים,
בין המשפחה והקריירה, בין הצבת הצרכים של מי כקודמים של ההורים או של הילדים ובין גישות שמרניות בחינוך לגישות חדשניות. אבדן הילדות, חשיפתם של ילדים לתכנים שהיו בעבר נחלתם של מבוגרים, מערער את סמכותם של ההורים כמחזיקי הידע ומטשטש את
ההיררכיה בין הורים לצאצאים כבר בגיל הילדות הרכה. בגיל ההתבגרות ניכרת הפחתה באיכות ובכמות התקשורת בין ילדים להורים אשר פולשת לגיל הבגרות, לסבתאות ולסבאות.

אמנם, אין להתעלם מיתרונותיהם של המסכים בחיינו הם משמשים לתקשורת, לדליית מידע, להכוונה, לבידור ועוד. אך מאז שחדרו לחיינו לפני שני עשורים, כבשו המסכים את זמננו ותשומת ליבנו עד שכיום, ריבוי המסכים נראה ככורח והשימוש בהם מהווה תחליף כמעט בלעדי לפעולות רבות. כך, ממעטים לקרוא, אם בכלל, וספרים מודפסים בפרט, שולחים הודעות ונמנעים מלשוחח, מנווטים בהכוונה קולית ולא משננים תוואי במפה ומאפשרים למסך לשמרטף על פעוטות וילדים. בנוסף, התפתחה תופעה של ספקולציות לגבי הקשר עם אנשים לפיה אי זמינות נחשבת התעלמות, נטישה, הזנחה, גורמת לחוסר סובלנות, דאגה ותחושת ניכור. זוהי דוגמה לפגיעה, אחת מיני רבות, הנובעת משימוש יתר במסכים.

מתחום הרפואה, מחקרים מדווחים על נזקים לראייה, השמנה, עייפות מצטברת, פגיעה בזיכרון, עדות אמפירית לפגיעה בבריאות.
המושג "זמן איכות" הפך לשגור כדי לתרץ את מיעוט הזמן המוקדש לאינטראקציות בין הורים לילדים. כשילדים נמצאים עם הוריהם זמן קצוב הם אינם מספיקים להתבונן בהם כדמויות לחיקוי, ללמוד מהם, לשמוע את עמדותיהם בכל דבר ועניין ולקבל את מידת תשומת הלב לה הם זקוקים.
כל זאת עלול לגרום לחסך התפתחותי בכל אחד משלבי ההתפתחות של הילדים שפגיעתו ניכרת בהתנהגויות הילדים. ילדים נוטים להיות פחות מרוכזים, קופצניים לאקוניים בתשובותיהם,
נמנעים מלומר אמת ועוד. התנהגויות חסך אלה מטרידות את ההורים שלעיתים קרובות מבקשים לאבחן, להגדיר את הבעיה של ילדם ולטפל בה מבלי להתבונן בחלקם שלהם כגורם ללקות ההתנהגותית של הילד. נטיות אלה גורמות לעודפות באבחונים, לתיוג ילדים כבעלי קשיים ולעיתים גם למתן טיפולים תרופתיים ואחרים שאינם בהכרח מועילים.

מסגרת הזמן בה מצויים ההורים והילדים יחד נובעת מצרכים רבים ומגוונים של ההורים וכן של הילדים. ילדים זקוקים לחברת השווים, בני גילם, למשחק, למידה מובנית ומדורגת ולכן מצויים במסגרות חינוכיות.
הורים מעוניינים בהתפתחות אישית, תעסוקה ופרנסה ולכן לומדים או עובדים או שניהם ביחד.
מציאות זו מצמצמת מאוד את מסגרת הזמן בה מבלים ילדים עם הוריהם.
בזמן המועט המשותף להורים ולילדים נוטים אלה וגם אלה להיצמד למסכים. המסכים הם "זוללי זמן" בקרב האוכלוסייה כולה. מבוגרים, מתבגרים וילדים שמתארים בעצמם את הזמן כמשאב מצומצם ונוטים לדחיינות בשל מחסור בו.

היכולת לאזן בין "מה שעושים" לבין "ממה נמנעים" בנוגע לשימוש במסכים בהורות דורשת מודעות, קבלת החלטות ועמידה בפיתויים. למעשה, צמצום "זמן המסכים" למינימום, בקרה על אופן השימוש בהם ושאיפה להימנעות משימוש בעת אינטראקציה בין הורים לילדים עשויה להיות תוכנית מניעה. תוכנית כזו תצמצם היווצרותם של נזקים עתידיים בהתפתחות הילדים ורווחתם ותגדיל את כמות ואיכות התקשרות הורים/ילדים בהווה ובעתיד.

אופטימיות מסוימת ניתן לשאוב מיוזמתן של שלוש נשים שהן גם אחיות שהפיצו את אמהות לא זמינות בו סרטון קצר על המדגים מה ילדים חושבים על הוריהם "המחוברים" לעבודה ולמסכים.
לדבריהן התנתקות מהמכשירים הסלולריים אפשרית.
המלצות של גורמים רפואיים וחינוכיים קימות ברשת. כך למשל תמצת איגוד רופאי הילדים את מסמך המדיניות של האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים (נוב' 2016) ובו הדרכה להורים לילדים בגילאי 0-5 בניהול השימוש באמצעי התקשורת של ילדיהם הצעירים.

נקודות למחשבה

בעבר קרוב – החליטו של ענקי הטכנולוגיה, ביל גייטס וסטיב ג'ובס לגדל את ילדיהם בסביבה נטולת מסכים. מה משמעות הדבר?
במאה הקודמת – חזו דוד בן גוריון ואברהם שלונסקי, ענקי הרוח את הנולד והתריעו מפני השפעתה המזיקה של הטכנולוגיה. אלברט איינשטיין אמר "כיום ברור להחריד שהטכנולוגיה שלנו עלתה על כושרנו לאנושיות".

אם הגעתם עד כאן (אופס! את כל זה קראתם על גבי מסך) אתם בשלים לארגן את תוכנית המניעה הפרטית שלכם. תוכנית שבאמצעותה תצהירו על הערכים שלכם בנוגע לשמירה על בריאות ורווחת הילדים, טיפוח תקשורת ילדים הורים וכוונתכם להיות מודל לחיקוי בהתגברות על הפחד מפני החמצה. תוכנית מניעה כזו דורשת הכנה והתארגנת ולאחר מכן היא בדרך-כלל קלה ליישום.

בהצלחה!

לשיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
דילוג לתוכן