חרמות והצקות בבית הספר – סיכום לסוף השנה

בעוד כמה ימים תסתיים שנת הלימודים. יחולקו תעודות הערכה למצטיינים, יטפחו על שכמם של הספורטאים המצליחים, ייהנו מכישרונותיהם של השחקנים והזמרים וילטפו את האהובים והמצליחים. על אלה כתב יהלי סובול "הם מהסוג שהולך לקרבי, הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה".

באותה עת, יהיו בבית הספר הילדים שכולנו יודעים ממקור ראשון או מצפייה, שסובלים מהתעללות, הצקות ואלימות בתדירות יומיומית.

"אין תרופה לאבן בנפש", נכתב באותו שיר, על כל אלה שחווים חוויות מכאיבות בבית הספר. על אותם ילדים שכל יום לימודים עבורם הוא יום מלא עלבון, כאב והשפלה. והשנה, היא ימים וחודשים של תסכול שמובילים לדימוי עצמי נמוך, להישגים לימודיים בינוניים והמתנה לחופש הגדול כדי לחוות הקלה.

אמחיש בסיפור

באחד הימים בשעת צהרים עברתי בחצר בית הספר היסודי. פתאום שמעתי קול בכי משתנק. הבטתי לצדדים והבחנתי שמאחורי עמוד מסתתרת ילדה כבת עשר שבגדיה רטובים. משהתקרבתי ושאלתי מה קרה, סיפרה לי הילדה שבנים מכיתתה שפכו עליה מים.

מה יש בו בסיפור הזה?

ילדה שנפגעה, חוותה פגיעה פיזית (שפכו עליה מים), ופגיעה רגשית (ביישו אותה). המכלול גרם לה לבכות ולהסתתר. ואילו הילדים שעשו את המעשה, המשיכו בשלהם. הם שיחקו כדורסל לזמן מה ולאחר מכן והלכו הביתה בחבורה שמחה.

המשך הסיפור

הרגעתי את הילדה והצעתי שאלווה אותה לתוך בניין ביה"ס כדי שתקבל עזרה, הצעתי שתדבר עם הוריה מהטלפון שלי, הצעתי שאלווה אותה הביתה.
הילדה דחתה את ההצעות שלי (מובן, היא לא מכירה אותי. חשוב לציין שהיה איתי ילד קטן שאלמלא כך המצב היה עוד יותר מאיים מבחינתה). לבסוף, היא הפסיקה לבכות, נרגעה ואמרה שתלך הביתה.
נורמה הפוכה 
המקרה הזה משקף נורמה הפוכה אשר, למרבה הצער, רווחת במוסדות החינוך. על פי נורמה זו, הפוגעים הם המנצחים, הם הולכים בראש זקוף. לעומתם, הנפגעים הם המפסידים. הם פגועים ומבוישים, כאילו הם הפרו כללי התנהגות.

שאלות

מי יודע משהו על הסבל שילדים חווים בבית הספר?
מי עושה משהו כדי להקל על ילדים אלה?
מי מדריך את הילדים כיצד לנהוג כאשר פוגעים בהם?
מי מעדכן את ההורים שילדיהם נפגעו?
מי מלמד את ההורים לזהות את כאבם של הילדים? לתמוך בהם? להקל עליהם?

  • עדויות של ילדים

    ילדים שחווים אלימות מספרים פעמים רבות שהם מקבלים תמיכה מעטה מהוריהם.

  • ילדים ומתבגרים שנשאלו מה ימליצו לחבריהם לעשות אם יספגו הצקות פנים אל פנים או
    באופן מקוון הציעו שיפנו להורים, אך מעטים עשו זאת בעצמם.
  • ילדים מעטים חשבו שאפשר לבקש ממפעיל האלימות שיפסיק.

קריאה להורים

הידיעה שסבל מתמשך בגלל הצקות, חרמות, שיימינג ומכות פוגע בהתפתחות הילדים, מהווים קריאה להורים לפעול.
האשמת הילדים שהם גורמים לכך שיציקו להם, שתיקה נוכח הידיעה שקיימת נורמת התנהגות הפוכה וחזרה לסדר היום לאחר מקרי פגיעה, מחמירה את הפגיעה בילדים.
כל אלה מהווים מעילה בתפקיד ההורי הראשוני שהוא הגנה על הילדים.

המלצות להורים

לאור העובדה שילדים ממעטים לפנות להוריהם, על ההורים "להיות עם יד על הדופק". הם חייבים לשאול את ילדיהם איך עבר יום הלימודים, עם מי פעלו במשימות הלימודיות, עם מי בילו בהפסקות, איך הם מסתדרים בחוג החברתי, במה הם מצליחים, במה מתקשים ואיך הם מרגישים בגן או בבית הספר.
שגרת פתיחות והתעניינות עשויה להניע את הילדים לשתף את ההורים ביתר קלות במצבם החברתי, ללא חשש שיאכזבו אותם וכן לבקש מההורים עזרה כשהם נפגעים.
בנוסף, ההורים צריכים ללמד את הילדים איך להתנהל אם וכאשר חלילה יפגעו.

ההדרכה שלהלן היא עבור ההורים

את השלבים הללו יש לבצע עם ילדים בכל גיל, בעקביות ובקפדנות רבה!
השלבים המומלצים:

  • חיבור רגשי לפגיעה שהילד חווה מבלי להיפגע גם כן.
    לדוגמה: אפשר לומר לילד: "גם לי הציקו כשהייתי בגילך. אני זוכר את
    ההרגשה שהיתה לא נעימה".
  • שיתוף בחוויית הפגיעה מבלי לבחור עבור הילד אם מי ישתף ברגשותיו.
    להנחות את הילד לחלוק את הרגשות הלא נעימים עם אנשים קרובים: חברים, ההורים, אחים בוגרים.
    לדוגמה: "אני מבקש שתספר לי או למישהו קרוב כשאתה מרגיש נפגע מחברים.
    גם לי עדיין קורים מקרים כאלה במקום העבודה שלי".
    מתן לגיטימציה לקשיים בתחום החברתי לצד דוגמה לקשיים שההורה חווה בילדותו
    עשויים לפתוח עבור הילדים את סכר הבושה וההסתרה.
  • הקניית אסטרטגית התנהגות מתוך יכולת לקבוע את המשך ההתנהלות.
    מתן הנחיות התנהגות ברורות.
    לדוגמה: "כאשר מעליבים אותך אמור לילדים בקול תקיף זה לא נעים לי,
    לא אשחק איתך" ועזוב את המקום.
  • חיבור להגיון. לומר לילד שהילדים המציקים מקווים שיתרגז, ייעלב, יבכה וזו
    אמנם ההרגשה שחשים כשנפגעים אבל כדאי להתגבר ולנהוג אחרת.
    לדוגמה: "אתה יכול לצחוק ביחד עם הילדים שלועגים לך שאתה עדיין מבטא
    ש' כמו ס', זה באמת מצחיק לפעמים".

חופשה נעימה!

דילוג לתוכן