מה לעשות כדי ש"מה נשתנה" לא ישאר רק בהגדה – יחסים בין הורים לילדים בוגרים בחגים

כמעט כל משפחה ישראלית טיפוסית מתכנסת לליל הסדר בבית מטופח.

אבל, במרחב הבין-דורי כמו החרוסת המתוקה והחזרת חריפה, יש חשבונות וניגודי עניינים והאווירה עלולה להיות מרוכזת ועוצמתית עד להקיא.

לילסדה
האנסמבל של ״לילסדה״. צילומים: יוני המנחם

בסרט לילסדה (שמי זרחין, 1995) מוצגת משפחה שבה כל אחד יודע מה טוב בשביל השני, אבל לא מעז לבקש את מה שטוב עבורו, יש המון דיבורים אבל אין תקשורת.
וכך, בסדרה של מפגשים אקראיים, במטבח או בדרך לשירותים יש דיבורים פוצעים, הימנעויות
וממשיכים לגלגל סודות.

דמיינו את ההתכנסות לליל הסדר.
את האנשים, האוכל, המילים (ומה שמסתתר מאחוריהן), הפרצופים, הסלים, השמיכות, המתנות.
מי אומר למי מה, ומה שלא נאמר? את כל זה רואים.
ומה שלא רואים זה שגם השנה, כמו בקומדיה עצובה בחג הפסח דבר לא השתנה.
כי אם התמדתם גם השנה, והמשכתם להימנע מלגעת במקומות הבלתי פתורים והכואבים ביחסים
ביניכם לבין ילדיכם הבוגרים, הם עדיין נוכחים באוויר ומורגשים באווירה.

וכך יקרה שוב, שכשתתיישבו לסדר, אף אחד לא יהיה באמת בסדר.

ולכן, כדי שקדחת הפסח תיעלם,
כדי להימנע מהפיצוצים מהמתח והכאבים הרגשיים,
כדי לעזור לאלה שלא מרגשים אהובים,
כדי להקל על אלה שסובלים,
כדי לפייס את אלה שכועסים,
כדי להרגיע את אלה שמתגעגעים,
כדי לגרום לכל אחד ואחת להרגיש שמחה בלי מועקה
וכדי שבשנה הבאה, כשתשירו חד גדיא תוכלו לומר שמשהו השתנה,
התחילו לעשות את השינוי כבר השנה.

הזמינו את הילדים לשיחות ולא רק לארוחות,
אמרו מה דעתכם גם אם היא שונה מהטרנדים החברתיים,
שאלו שאלות על כסף ועל יחסים בין-אישיים,
הציעו עזרה ותמיכה בכל מצב ולכל בעיה.

והכי חשוב, כל הזמן וללא הפסקה, הרעיפו על ילדיכם חום ואהבה.
בכך תמלאו את החובות ההוריות, והציווי "והגדת לבנך" לא ישאר רק בהגדה.
כי הסיכוי שהיחסים במשפחה ישתנו ללא שינוי בהתנהלות ההורית,
הוא כמו הסיכוי שירד שלג בליל הסדר (סצנת הסיום בלילסדה).

חג שמח!

דילוג לתוכן