"לגעת בחלום" – על השפעת ההורים על ילדיהם

שלוש עדויות להשפעת ההורים על ילדיהם בפוסט היום.
עדות ראשונה ב"נוגעות בחלום", סרטה של נילי קסלר שעקבה 17 שנים אחר חלומותיהן של ארבע ילדות והתממשותם.

על מה חולמות נערות בישראל במציאות הישראלית 2016?
יש יאמרו על בטחון ושלום, אחרים ישערו שעל השגת הישגים חומריים וצבירת ממון.
בסרט הזה, כל הארבע, חולמות על המשכיות של הוריהן באימוץ ערכים ובעשייה.

ילדה בדואית שחיה בנגב בלי מים זורמים, בלי בית ספר ובלי מרפאה, מקוה ללמוד להפוך לרופאה כמו אביה. חלומה של ילדת קיבוץ הוא לגדול, ולטפל בבעלי החיים שביניהם תמיד צמחה. חלומותיה של ילדה מבית חרדי, להקים בית דתי ציוני ולשמור על אמונתה למרות כל ההתרחשויות הפוליטיות בירושלים. וחלומה של ילדה לאם חד הורית, שונה, להיות הכל. גם לטעות וגם לטעום.

במשך 17 שנים ארוכות וחרף התרחשויות קשות בארץ המאיימות להביס את החלומות – מתממשות משאלות הילדות והופכות למציאות כל אחת בדרכה. כל אחת מממשת את הערכים שהוטמעו בה במשפחתה והופכת בעצמה להיות מודל לחיקוי עבור הדור הבא. כדי לראות את התהליך תצטרכו לצפות בסרט.

http://www.iba.org.il/program.aspx?lcode=12697
עדות שניה מ"פרויקט רוזי", ספרו המצוין של גרהם סימסיון. דון טילמן, פרופסור בתחום הגנטיקה, מתקשה בהבנת קודים חברתיים, בקליטת מסרים בלתי מילוליים ובהבעת רגשות ולכן מאפיין את עצמו כאספי (לוקה בתסמונת אספרגר). בעמ' 191 דון מתאר את היחסים במשפחה כך: "לאבי ולי יש קשר טוב, אך לא רגשי. זה מספק את שנינו. אמי דאגנית מאוד, אבל בעיני היא חונקת באהבתה. אחי אינו מחבב אותי. אני מאמין שהסיבה לכך היא שהוא ראה בי איום לחלומו לרשת את חנות חומרי הבניין, ואילו כעת אינו מכבד את בחירתי השונה. בהחלט ייתכן שחנות חומרי הבניין היא מטאפורה לאהבתו של אבינו. אם כך, הרי שאחי ניצח, אבל אני לא מצטער על תבוסתי. איני נפגש עם בני משפחתי לעתים קרובות. אמי מתקשרת אלי בימי ראשון". העקרות הרגשית בה צמח דון, נותנת את אותותיה בו. הוא אינו מצליח למצוא זוגיות בדרך המקובלת ומנסה להיעזר בשאלון אקדמי לכדי למצוא בת זוג. האם הניסיון הצליח תוכלו לקרוא בספר.

אני בת חמש משחקת בחצר. לצידי יושב סבי בן השמונים וקורא. ערימת ספרים וביניהם התנ"ך מונחת ליד כורסתו של סבא תמיד. הוא ממעט לדבר איתי ותמיד, תמיד קורא. אמא ואני נוסעות באוטובוס. אמא ברגעיה הפנויים המעטים, מוציאה ספר מתיקה וקוראת. מאז, ספר הוא חברי הטוב. הוא מנחם אותי כשאני מצוברחת, מלווה אותו ברגעי פנאי ומשמח אותי כשניתן לי במתנה. לקרוא, למדתי מסבא ומאמא. עדות אישית – סוף.

שלושת העדויות מציעות הדגמה של למידה על-ידי צפייה וחיקוי כפי שניסח בנדורה (1977) בתיאוריית הלמידה החברתית שהגה. השפעת הורים על ילדיהם היא תולדה של מה שההורים מדגימים במעשיהם, הרבה יותר מאשר ממה שהם אומרים במילים.

עוד על השפעת סגנון ההורות על התפתחות הילדים והישגיהם תוכלו לשמוע בהרצאתי "תסתכלו עליהם ותראו אותנו".

דילוג לתוכן