אבאמא תחליטו כבר! או, מה מתאים לי?

"כשאנחנו חושבים על החיים שלנו, יש לנו הרגשה שאנחנו יושבים במושב הנהג ושיש לנו שליטה בהחלטות שאנחנו מקבלים ובכיוון שאליו אנחנו מתקדמים. למרבה הצער, התפיסה הזאת משקפת יותר את האופן בו אנחנו רוצים לראות את עצמנו, ופחות את המציאות" (דן אריאלי, לא רציונלי ולא במקרה, עמ' 199).

עוד לפני שנולדים תינוקות, הורים מקבלים החלטות.
שמות לתינוקות, סוגי עגלות ושאר הקניות מקבלים תשומת לב יתרה ומקוריות בבחירה.
מרגע הלידה משתנה אופן קבלת החלטה, יש פחות התייעצויות, לבטים ובדיקת אפשרויות והמנצחת בקבלת ההחלטה היא המהירות.
המודל הסטנדרטי כולל בדיקה "איך אצל אחרים" וסקירה של מעט או הרבה אתרים.
מכאן, לעיתים מתחיל טווח קבלת החלטות "לא מתאימות לילד שלי", אשר מתפתח ונמתח לאורך שנות ילדותו עד התבגרותו של הילד הרך.
המושג "התאמה" לא שגור לא מוכר, הוא נזנח כי להרבה הורים לא נראה כעיקר.
לכן אבהיר, "התאמה" הוא מושג ראשוני, הוא מתאר את מידת החיבור בין הצורך – הבעיה, לפתרון הנבחר עבורה.
אחרי שסיכמנו מהי "התאמה", אנחנו מוכנים ובשלים לדון בדוגמה להתלבטות, בעיה.
גן עירוני או גן דו לשוני, בית ספר קרוב לבית או כיתת מחוננים, שילוב מלא או שילוב חלקי? שאלות שהורים רבים שואלים. אלה כולם התלבטויות טובות, החלטה בגינן חייבת לכלול את המושג התאמה.

הורים יקרים הנה שוב השאלה: איזו מבין האופציות תתאים ביותר לילדי?

התשובה הנבונה תתבסס על בחינת טובת הילד וכדאי שתיבדק בארבעה תחומים:

בהיבט החברתי: איפה יש לו סיכוי לרכוש חברים איתם יוכל להתראות גם אחר הצהרים? האם הוא מעדיף מסגרת קטנה או אוהב המון ילדים סביבו?
בהיבט הלימודי: האם המאמץ לו יידרש תואם את ההתפתחות שלו? האם הוא סקרן וחקרן או מסתפק במעט למידה ואוהב לשחק בכדור?
בהיבט הפיזי: האם הוא מפותח מספיק ביחס לילדים באותה המסגרת? האם המאמץ שיידרש במסגרת תואם את יכולותיו?
בהיבט הרגשי: האם הוא בוגר ומסוגל להתמודד עם הדרישות שהמסגרת מציבה או נוטה לבכות ולהיות מתוסכל נוכח דרישות רבות?

הורים יקרים, אם תשקלו את כל השיקולים הללו, בצידה שני של המשוואה תתייצב טובת הילד כבבואה.
זאת ועוד, בעת החשיבה ולאורך תהליך קבלת ההחלטה, לא לשכוח לשתף את הילד בשיקולים מגיל צעיר ביותר (במידת האפשר).
אחרי קבלת ההחלטה וביצוע תוצאתה, לא לשכוח לשאול את הילד האם מתאים? וגם לבדוק עם המורים. מעקב ומשוב מאוד יעזרו לדעת אם הילדים ואתם מרוצים.

אם לא מרוצים, לזכור שכל החלטה היא בסיס לשינויים. מותר להתחרט, מותר לשנות, זה מה שיפה בקבלת החלטות, ההחלטות הקודמות הופכות לישנות, ויש מקום לקבלת החלטות חדשות. מותר להיות מחליטים – קובעים מה יהיה וכיצד לנהוג, ולא החלטיים – בטוחים תקיפים נחרצים (באדיבות מילוג). החלטות חינוכיות של הורים קשורות בחלקן בחוויותיהם כתלמידים וחלקן נובעות מגורמים אחרים. לכן בקבלת החלטות חינוכיות, זכרו לשאול הורים יקרים "מה מתאים לילד שלי?".
כך סביר שתמצאו את טובתו.
בהצלחה!

לשיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
דילוג לתוכן